לולאה בלי תנאי עצירה שורפת מכסה בשקט

לולאה נותנת לקלוד קוד לחזור על משימה שוב ושוב עד שמשהו קורה. זה בדיוק מה שהופך אותה לשימושית — ובדיוק מה שהופך אותה למסוכנת אם שכחתם להגיד לה מתי לעצור.

הכלל: אף פעם לא מפעילים לולאה בלי תנאי עצירה ברור. אם אין לכם תשובה לשאלה “מה יגרום לזה להיפסק?” — אל תריצו.

למה זה חשוב

לולאה צורכת טוקנים בכל סבב. לולאה שרצה על בעיה שלא נפתרת לא תעצור מעצמה — היא פשוט תמשיך לנסות, ולשרוף מכסה בשקט, עד שתשימו לב. ההבדל בין אוטומציה שחוסכת לכם שעה לבין כזאת שמבזבזת את המכסה של השבוע הוא שורה אחת: הגבול שהגדרתם מראש.

איך עושים את זה

שלוש שכבות, וכדאי את כולן:

תקרת ניסיונות: מגדירים מקסימום סבבים. בפקודת /goal כותבים את זה ישירות — “עצור אחרי 5 ניסיונות” — לצד קריטריון ההצלחה
קריטריון מדיד: לא “תשפר”, אלא “עד שכל הבדיקות עוברות”. יעד שאפשר לבדוק אוטומטית הוא יעד שאפשר לעצור עליו
מעקב צריכה: בודקים מדי פעם את /usage, ואם צריך — לוחצים Esc בזמן שהלולאה ממתינה לסבב הבא

ובכל זאת, למה זה שווה

תנאי עצירה טוב הוא לא בלם — הוא מה שמאפשר לתת ללולאה לרוץ בלי לשבת מעליה. התמונה המלאה, כולל מתי כל סוג לולאה מתאים: לולאות בקלוד קוד.